זה לא סוד גדול שלא חסרים כיום אנשים הזויים בעמדות כוח. בסופו של יום, זה תמיד היה ככה. יש הרבה מאוד סיפורים לאורך ההיסטוריה על מנהיגים שפשוט איבדו את זה לחלוטין. אני חושב שאי אפשר לדבר על מנהיגים הזויים בלי להזכיר את "גאיוס יוליוס קיסר אוגוסטוס גרמניקוס", או בכינויו הידוע יותר – קליגולה.

ההגעה לעולם

קליגולה נולד בשנת 12 לספירה, איפה שכיום נמצאת העיר אנציו שבאיטליה לאמו אגריפינה ולמצביא רומאי בשם גרמניקוס. כבר בגיל שנתיים, אביו התחיל להלביש אותו במדי צבא והציג אותו לחיילים שלו, הוא הפך לסוג של קמע לאביו. מכאן, אגב, השיג את הכינוי שלו "קליגולה" – קליגה היה סוג של מגף צבאי (וקליגולה – כינוי למגף צבאי קטן). הייתי מפרט יותר לעומק על תולדות חייו, אבל היו כל כך הרבה אנשים שהשפיעו עליו שזה ידרוש ממני להסביר על יחסי הכוח בשושלת האצולה הרומית. אני באמת מאמין שעדיף לחסוך את זה מכם ולפרט ישירות על הדברים הג'וסים – אבל בואו רק נגיד שסכנת התנקשות מתמדת, אצולה, ורדיפה לא היו זרים לו.

בסופו של דבר, בשנת 37 לספירה כשקליגולה היה בן 24 בלבד, הוא מונה לקיסר האימפריה הרומית. על פניו העם חשב שהכל היה טוב, שהוא היה שליט לא רע בכלל. הוא חילק כספים למשמר הפרטוריאני, החזיר אנשים מגלות, עזר בענייני מיסים, ובכללי היה שליט די נחמד בעיניהם. תכל'ס, יכול מאוד להיות שזאת הייתה הצגה – כי לאט לאט, ההתנהגות שלו התחילה להתדרדר, והגיעה לשיא לאחר שהוא חטף מחלה לא ידועה שהצליחה להוציא ממנו לחלוטין את הצד המשוגע.

הוא התחיל בלהוציא להורג פחות או יותר את כל מי שבא לו לא בטוב. כל זה ללא משפט. הוא פשוט נתן פקודה להוציא להורג אנשים (ולפעמים אף להתאבד בעצמם) וציפה שיבצעו אותה. בשלב מסוים אף אמר "חבל שלעם הרומאי כולו אין צוואר אחד" (בשביל לשסף את הגרון לכולם במכה, מנהיג טוב סך הכל). הרומאים היו ידועים במופעים האלימים שלהם לצורך בידור, רובנו מכירים את הגלדיאטורים. לצערו של הקהל באחד המופעים, קליגולה הגיע גם הוא והתחיל להשתעמם. איך אפשר לעלות את רמת הבידור? בקלות. הוא לקח חלק מהקהל של אותו המופע, זרק אותם לזירה, ושחרר חיות טרף. את ההמשך נשאיר לדמיון שלכם.

אבל רגע, הוא אהב מאוד להרים מסיבות יקרות, אך הוא הוריד מיסים! צריך להשיג בחזרה את הרווחים לשלטון! איך עושים את זה? לקליגולה הייתה תשובה פשוטה. הוא פתח בית בושת בארמון ברומא וכפה על נשים מהאצולה הרומית לשמש כפרוצות, במטרה לסרסר בהן ולעשות כך רווחים מהאורחים הבאים לבקר אותו, בין היתר במסיבות שלו.

השיגעון

כבר כאן אפשר לראות את הרוע, אבל זה רק ילך וישתגע אף יותר. הוא מאוד אהב את הסוס שלו. אולי קצת יותר מדי. הוא בנה לסוס שלו ארמון קטן שלא יבייש אף אדם. הוא החליט שאף צריך להוסיף בארמון חדר משרתים – כי איזה מן סוס נחות הוא יהיה ללא משרתים? לאחר מכן, ניסה אף למנות את הסוס לקונסול, המשרה הגבוהה והמשפיעה ביותר בפוליטיקה הרומית שהיא לא תפקיד הקיסר. קיצר, הסוס חי חיים לא רעים בכלל.

אחר כך החליט למנות את עצמו ללא פחות מאל. זה היה דבר נהוג אצל הרומאים למנות קיסר לאל – אבל רק אחרי מותו. קליגולה החליט שהוא רוצה שיתייחסו אליו כאל כבר בעודו בחיים. הוא בנה מקדשים בשביל שיוכלו לסגוד לו, הציב פסלים שלו בכל רחובות רומא ואפילו במקדשים לאלים אחרים. הוא אף ניסה לשים פסל שלו בבית המקדש היהודי בירושלים. היהודים, מן הסתם, לא היו מוכנים לתת לזה לקרות ובסופו של דבר הצליחו למנוע את המעשה הזה – לא ללא התנגדות אישית שלו.

השיגעון רק הלך והתעצם. כידוע במיתולוגיה הרומית, לפעמים האלים רבים בינם לבין עצמם. הכל טוב ויפה כשמדובר בסיפור. אבל קליגולה חטף סיבוב על נפטון, אל הים. כנראה נפטון דיבר אליו לא יפה או משהו. איך נלחמים באל הים אתם שואלים את עצמכם? ובכן, קליגולה שינע את הצבא שלו לים, ופקד אותם להילחם בגלים עם חרבות. לאחר הקרב הקשה, היה ניצחון חד משמעי לרומאים. קליגולה הורה על הצבא להחזיר שלל מלחמה. אבל איזה שלל מלחמה אפשר לקחת מהים בכלל? צדפות. הצבא נדרש להחזיר לרומא כשלל מלחמה צדפות, אף אחד לא באמת הבין למה. אבל קליגולה היה מרוצה.

בשלב מסוים לאנשים נמאס מההתנהגויות המוזרות וההוצאות להורג הבלתי פוסקות. כארבעה שנים לאחר שהתמנה לקיסר, הסנאט הרומי והשומרים שלו התנקשו בו ושמו סוף לשלטון השגעונות. הסנאט ניסה למחות את זכרונו – כמובן שלא עבד להם, אחרת לא הייתם קוראים את המאמר הזה עכשיו. עד היום היסטוריונים לא בטוחים אם הוא היה משוגע בגלל מחלה שפגעה לו במוח (יש הסוברים שסבל מדלקת קרום המוח), או שהוא סתם היה אדם מרושע שסבל משכרון כוח. בכל מקרה, הסנאט נכשל, וסיפורים רבים קליגולה אכן השאיר אחריו.